הפרוייקט של נפתלי כלפה

איש העסקים שנולד בטורונטו החליט ללכת על זה בגדול והוציא אלבום כפול ובו 28 שירים - רובם טקסטים מהמקורות שהולבשו בלחנים מקוריים - ואירח שורה ארוכה של אמנים: גד אלבז, יוסף חיים שוואקי, בני אלבז, שלמה כ"ץ, הראפר שיין, יהודה גלנץ, יהודה סלומון ועוד. כך 'שלום עליכם' זוכה לביצוע לטיני, 'טוב להודות' נפתח כקטע רוק מהסבנטיז, ו'בר יוחאי' נשמע בכלל בגוון ג'מייקני.

אז איש עסקים שמגשים חלום ומקליט אלבום כפול עם תקציב מרשים - תודו שזה לאו דווקא נשמע הכי מבטיח. אבל בפועל, זו לא גחמה. נכון שלכלפה היה כנראה קל יותר להרים את הפרויקט הזה, ונכון שייתכן שהידוק החומרים לדיסק בודד היה יכול להניב תוצאה מגובשת יותר, אבל בסופו של דבר, התוצאה בהחלט מעניינת ושווה תשומת לב.

לא בכדי נקרא האלבום הכפול הזה "פרויקט". יש כאן שירים כמעט מכל סגנון שתרצו: פופ, רוק, מזרחי, רגאיי, היפ-הופ, אוריינטלי, לטיני ומה לא. גם רשימת האמנים מגוונת, כמו ששמתם לב. שתי הנקודות האלה עזרו לאלבום להתרומם באופן משמעותי מכפי שהיה יכול בפורמט אחר. כך ניתן להאזין ל'לא ישא גוי' שמובילים גד אלבז ויוסף חיים שוואקי עם תעצומות גדולות; 'Bridges' - הדואט של כלפה עם הראפר שיין, שמערבב בין רוק להיפ-הופ יהודי באופן מרתק; 'תן לי כח' האווירתי והמצוין, אף הוא עם שיין; 'כי אם מאס' עם בני אלבז ועוד.

ההפקה באלבום הכפול נעה בשבילים די מוכרים ולא מפתיעים, וזה קצת חבל בשביל מי שמחפש הפתעות בכוס התה המוזיקלית שלו. מלבד כמות מעטה יחסית של שירים בעלי הפקה שחורגת מהמקובל (כמו שני השירים עם שיין, שהזכרנו קודם), ההפקה המוזיקלית של רוב שירי האלבום די שמרנית. אם כלפה רוצה להותיר חותם גם עם הפרויקט הבא שלו, הוא צריך לתת יותר דגש על ההפקה, להתרכז בכמות מצומצמת יחסית של שירים, אבל מבחינת הנשמה - להישאר באותה אנרגיה בדיוק. מה שקורה כאן נשמע טוב ומעניין, רק שצריכים פיין-טיונינג קצת יותר מדויק.